כמעט אצל כל זוג הוא יגיע לבקר, באיזה שהוא שלב בחיים, הריחוק הזה.. יש כאלה שיגיע לביקור וייעלם במהרה ויש כאלה שיבוא כדי להשאר, להשתקע. פעם, כשרק הכרנו, והלבבות שלנו נפגשו, והתחברו בחמימות מבטיחה, ויום שלא ניפגשנו הרגיש כמו נצח, לא חשבנו שיגיע הרגע הזה, שנרגיש את הריחוק כמשב רוב קרירה, צוננת חותכת.
כמה פעמים חשבת שאת לא רוצה את זה יותר.. שדי, זה נגמר. התחיל באהבה גדולה שלא נשאר ממנה הרבה, בעיקר ההרגל והנוחות.. וחשיבה על הילדים ושלא מפרקים משפחה
במועד החתימה על ההסכם, כשאנחנו קוראים אותו ביחד עם בני הזוג, הסתבר לפתע שהיא לא הבינה נכון את אחד הסעיפים והתרעמה מאד. (ההסכם נכתב על פי ההסכמות שהתגבשו בגישור והועבר לשניהם לפני הפגישה. שניהם אישרו במייל שההסכם מקובל עליהם) הוא מצידו כעס שרק עכשיו היא נזכרה ושהוא לא ייתן לה שום דבר יותר ממה שכבר […]
בחברה בה אנו חיים, חברה המקדשת את האושר האישי וההגשמה העצמית, אנו רוצים להאמין שבן-הזוג שלנו הוא באמת התגשמות כל חלומותינו ובת-הזוג היא באמת ובתמים אהבת חיינו. אבל הפנטזיה, שהיתה מנת חלקנו בתחילת הזוגיות או הנישואין, מפנה לרוב את מקומה לשגרה. השגרה, כמו כל שגרה, טומנת בחובה קשיים, כעסים ואכזבות